סיפורה של יצירה
גוף העבודות של שושנה גבעון מאופיין בתחושת חמימות ואינטימיות המתפרצת מתוך נראות מתוחכמת ומודרנית. עבודותיה מפגישות בין עולמות שונים של תרבות ואסתטיקה באופן שמספר את סיפורה האוטוביוגרפי על זכרונות וגעגוע, חיפוש אחר זהות ושייכות במרקם תרבותי מורכב, או בשמו השני - הישראליות. גם הצבעוניות המיוחדת המאפיינת את הדפסיה של גבעון, שבה שולטים צבעי האדמה לצד מונוכרומטיות של שחור-לבן, מעמיקה את תחושת הקשר למקום, לאדמת הארץ.
גבעון יוצרת סימביוזה אמינה בין מזרח למערב. היא מצליחה לבודד את הדימויים המוצגים מהנרטיב האישי שלה ולתת להם את מלוא הבמה להדהד, ולאפשר לצופה לנוע בין הסיפור המסתתר מתחת לפני השטח ובין האסתטיקה הרעיונית, המושפעת מההיכרות הנרחבת שלה עם תולדות האמנות. בעבודותיה ניכרות ההשפעות החזותיות של אמנות יהודית עממית מימי בצלאל, אורנמנטיקה איסלאמית וציור ישראלי בן זמננו.
עבודותיה של גבעון נעשות בטכניקות שונות של הדפס - הדפס רשת, תחריט וכן עיבוד טקסטיל, רקמה וציור על גבי ההדפסים שיצרה. היצירות נעשות במהדורות קטנות, חלקן הדפס יחידני במיוחד על טקסטילים ובאחרות וריאציות של אותו דימוי. בשל עבודת היד המוקפדת שמאפיינת אותן, אף יצירה אינה זהה בדיוק לאחרת.
